מרים

מרים היא הנביעה של ההתחלות, הקצה הגלוי של האינסוף, 

שקופה כמעיין צלול, שקטה מדממה

היא נקודת המפגש בין האלוהות ליופי ממנה נובעות תבניות של אור, פרח החיים, לא העץ על הסתעפויותיו האינסופיות, 

אלא רגע התגלות נביעותיו

מרים מתקיימת מחוץ למשוואה, מחוץ למשולש

המשולש, כמו גם המשוואה, כמו עץ הדעת, אינם מתחדשים

מה שאינו מתחדש, מתעכל ומתכלה ומה שמתכלה אינם רק נתוני המשוואה כי אם המשוואה עצמה, הזמן

מרים הינה מצב תודעה של התחדשות בלתי יחסית